אגדה יפנית

אז לאחר הסדנא של נילי לימור המהממת (שבה עשיתי את עוגת נעלי הבלט שכל כך אהבתי) החלטתי שאני חייבת להתאמן בבית על נעלי הבלט ולראות שאני יכולה גם לבד (האמת שנילי החליטה את זה בשבילי והכריחה אותי בעודי עם שפעת חריפה לקום ממיטתי ולהתאמן).
קמתי... התחלתי בסקפטיות אופיינית לי כל כך לנסות לשחזר את הנעל ובחוסר אמונה  הכנתי בצק סוכר מיוחד שמתקשה הרבה יותר מהר (פסטילאז'),  חתכתי סקיצה של נעלי בלט, זרקתי את הבצק כי התקשה מהר מדיי, הכנתי עוד בצק..., רידדתי , חתכתי, עיצבתי ופתאום! התחלתי לראות אשכרה נעל בלט!!
זהו... עכשיו המתנה של יומיים לייבוש הבסיס של הנעל... אפשר להיכנס למיטה , לומר לנילי שעשיתי את עבודתי ולנוח!
נו ומה? הראש עבד! הגלגלים החורקים , מלאי החלודה התחילו אט אט לזוז ואני רק חיכיתי שיעברו להם היומיים על מנת שאוכל לעבוד על הנעל.... והיומיים עברו (האמת יום וחצי אבל אל תספרו לנילי)
מכיוון שבעלי יקירי הצרפתי הקטן  והמוכשר דורש מעוף החלטתי להפתיע את עצמי ולקחת את הנעל למקום אחר.
התחלתי לעצב צבע אדום בלי לדעת לאן זה יוביל, קלטתי שנעל בלט זה לא יהיה , אבל זאת תהיה נעל שאני ממש אוהבת!
והנה זה נוצר! הייתי בהלם שהצלחתי ליצור משהו שהוא רק שלי... מבלי להתסכל או להביט באתרים של מעצבות אלופות אחרות.

ו........................זהו!
הצרפתי התעורר בבוקר והתפעל, הבננות רקדו מסביב ליצירת הפלא, חברותיי המעצבות שלהן שלחתי את הנעליים שלחו סמסים נרגשים של ווואהההו וכאלה.
אבל מה? אין לי מושג מה הולך להיות עם הנעל ואיך היא מתיישבת לי על עוגה!
חברה אחת אמרה שימי פרח וגמד.... זה ממש כמו כיפה אדומה ואגדות
חברה שניה ראתה את הבובה המתוקה שיושבת ליד
הצרפתי ראה ליצן
חברה יקרה נוספת ראתה דמות ענקית של עוגה עם נעלי  בובה שכאלה
ואני לא ראיתי את הדברים הללו!!!
אני ראיתי יפן, ראיתי יפנית קטנה..... אבל לכי תעשי יפנית עכשיו אמרתי לעצמי...
וככה ישבו להן זוג הנעליים מיותמות לעוד שבוע וכבר התחילו להתעייף ממני ומהמטבח שלי.
הבנות והצרפתי כבר ציחקקו והריצו דאחקות על אמא...
ואתמול בבוקר, בעודי יושבת  על ספתי היקרה, אני רואה אותה... את הפסל הקטן שנשאר מתוך שלישייה אהובה של יפניות  וורוד, תכלת ואדום) שהאחיין שלי החליט ששתיים לא ראויות לראש והעיף אותן על הרצפה בהנאה וחיוך של מיליון דולר.
היא ישבה שם אהובתי, חיכתה ליחס ושאקנה לה את שתי החברות שלה שוב כמו שהבטחתי לה...
ובאמת שרציתי לקנות לה, התקשרתי לחנות, אמרו שיזמינו, התקשרו חזרה, אמרו שנגמר.... מחכה בסבלנות אני והיפנית היתומה.
עידית יקירתי, חברתי הטובה עלי אדמות אשר נישאה לאילתי חביב ועזבה אותי לפני 6 שנים דרומה לעיר האורות היתה אצלי לפני כחודשיים וראתה את היפניות שעוד היו שלישייה חביבה (עידה חובבת יפניות מושבעת ובכלל כל מה שקשור ליפן מדבר אליה משום מה). הגברת ביקשה לקנות ממני את שלושת היפניות שלי (שאגב, אמי קנתה לי למעבר הדירה) והציעה אף לשלש את הסכום שהן נרכשו (בזבז זהו שמה השני בשפת החברות שלנו המוכרת רק לשתינו). הגברת התחננה על נפשה, אמרה שאני גועל נפש של חברה, שלי וליפניות אין קשר אישי כמו לה וליפניות... הבטחתי לה שארכוש לה שלוש ושיש אפילו גדולות יותר ואשלח לה בדואר רשום עם המון פצפצים עד פתח ביתה האילתי.
ואז זה קרה..... האחיין הגיע יום אחרי וניפץ שתיים מהיפניות!
אני סגורה על זה שהיא עשתה טקס וודו קטן  אי שם בעיר הדרומית....
היא אמרה לי שהכל בגללי ובגלל שהן לא היו צריכות להיות שלי.
הסיפור כבר מוכר,אין יפניות בחנות! לא גדולות, לא קטנות ולא כלום.
מחר יום הולדתה של בתה המהממת של עידה (דריה היפיופה הקטנה בת שנה! ואני עוד לא ראיתי אותה בלייב אבל זה כבר לפוסט אחר).
 אתמול התיישבתי לי בלילה והשתעשעתי עם הבצק סוכר...

ושוב התחלתי בחוסר אמונה המדובר בתחילת הפוסט, עיצבתי תוך כדי רעש של הבננות שלי, הן אמרו לי שזה ממש לא דומה (הן מעולות בלתת לי פידבקים "מחזקים". העפתי אותן למיטה ולאורך הלילה ישבתי לי על היפנית החמודה בעולם!
אז הנה לך דריה יפתי הקטנה!  עוגת יום ההולדת לגיל שנה!
את באה לבקר אותי סופסוף ואני אתן לך ולאמא הקרצייה שלך מתנה שכזאת...
יכול להיות שאתם לא רואים את הקשר בית הנעליים האלו ליפנית שמונחת לה אי שם במעלה העוגה...

אבל  הי! היפנית הזאת שייכת רק לדריה!!! לא  לי, לא לכם ובטח לא לאמא שלה!
עידה שלי אהובתי היקרה!  מזל טוב ליום הולדת  שנה לדריה המהממממת!!!!
ותרגיעי! לא יהיו לך שלוש יפניות, על המדף.... זה מה יש , אל תנסי לבקש אפילו, ראי הוזהרת!
נשיקות לכולכם!
לילוש